החלטה בתיק רע"א 25230-03-12

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר), בת"א 9800/07, מיום 20.2.12, בגדרה דחה בית המשפט את בקשת המבקש להורות למשיב על גילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

רקע עובדתי

1.      המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקש בסדר דין מקוצר, ביחס ליתרת חוב של המבקש בסך 533,968 ש"ח (נכון למועד הגשת התביעה), בגין הלוואה שנטל מהמשיב, במסגרת הסדר חוב. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, שנדחתה בבית משפט השלום מהטעם של העדר הגנה. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובהסכמת המשיב בוטלה ההחלטה וניתנה למבקש רשות להתגונן.

2.      במסגרת ניהול ההליך בבית משפט קמא שלח המבקש למשיב דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים, דרישה שלא נענתה, ולפיכך הגיש לבית המשפט בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. ביום 28.11.10 הגיש המשיב תצהיר גילוי מסמכים. בישיבת קדם המשפט הראשונה דן בית המשפט בטענת המבקש, כי התצהיר שהגיש המשיב כללי וסתמי ואינו מתייחס לכל מסמך שנתבקש בגילוי המסמכים, וקבע: "...הבקשה מתקבלת. התובע יגלה את המסמכים הספציפיים כמבוקש בבקשה, במידה וטרם גולו תוך 30 יום". 

3.      לצדדים טענות הדדיות בנוגע למילוי ההחלטה על ידי המשיב. לאחר שהמשיב הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, הגיש המבקש ביום 5.2.12 בקשה נוספת לגילוי מסמכים בטענה שאסופת המסמכים שצורפה לתצהיר עדות ראשית של המשיב היא ריקה מתוכן, ואיננה כוללת את המסמכים הספציפיים שנתבקשו. המשיב מצדו טען שהמציא את כל המסמכים אותם ניתן היה להמציא. ביום 20.2.12 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש למתן צו לגילוי ועיון ספציפי במסמכים.

4.      על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים

5.      טענתו העיקרית של המבקש היא, כי המשיב מתחמק במכוון מגילוי מסמכים ומונע ממנו לנהל את הגנתו. למבקש טענות שונות לגבי התנהלות המשיב בתקופה שקדמה למתן ההלוואה ובאשר לדרך יצירת החוב. לטענתו, חובת הגילוי במשפט האזרחי היא רחבה ויש לו זכות שבדין לקבל לעיונו את המסמכים הרלוונטיים לתביעה שיביאו לגילוי האמת ויחסכו מזמנו של בית המשפט. לדידו, קבלת המסמכים שעניינם מצב חשבון העו"ש שלו בטרם מתן ההלוואה יסייעו לו להוכיח הגנתו ויביאו לחקר האמת בתיק זה. נוסף על כך מפנה המבקש להנחיות המפקח על הבנקים (חוזר מס' 2155/06 מיום 30.1.05), לפיהן הבנק מחויב בחובה כפולה, הן כבעל דין והן כמוסד בנקאי, להמציא מידע לחייבים בהתאם לדרישתם וללא תנאים. משכך, נטען, כי יש לקבל את הבקשה ולחייב את המשיב בהוצאות לדוגמה.

6.      המשיב טוען, כי המבקש עושה כל אשר באפשרותו כדי להסית את הדיון מהעיקר אל הטפל, מאחר שאין לו טענת הגנה טובה להתגונן מפני התביעה, שבאה בגין הודאתו בחוב ההלוואה כלפי המשיב. באשר למהותם של המסמכים המבוקשים, טוען המשיב כי המציא את כל המסמכים עליהם הוא מבקש להסתמך בהליך דנן. באשר ליתר המסמכים שלא הומצאו, נטען, כי את חלקם לא ניתן להמציא וחלקם לא רלוונטיים לתביעה דנן, אלא להליך אחר, שכן רובם רלוונטיים לפעילות חשבון העו"ש של המבקש עובר לנטילת ההלוואה. המשיב טוען עוד, כי דרישת המבקש לא כוללת הסבר לגבי נחיצות המסמכים להגנתו, וכמו כן לא פרט המבקש אילו מסמכים ספציפיים ברצונו לגלות, על אף שהייתה לו הזדמנות לעשות כן. במישור המשפטי נטען, כי זהו איננו המקרה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה פרוצדוראלית כגון זו.

דיון והכרעה

7.      העקרון המנחה הוא, ש" ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליך בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל (לא פורסם, 11.12.01). ביסודו של הכלל מונחת ההשקפה כי קיומו של הליך ערעורי על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית מטיל עומס על ערכאת הערעור, מביא לשימוש לרעה על ידי בעלי הדין לשם עיכוב ההליך, גורם לפיצול ההתדיינות להליכי משנה רבים ופוגע בהתקדמות ההליכים בערכאה הדיונית. לפיכך, הכלל הוא כי בחינת השגותיו של בעל דין על החלטות הערכאה הדיונית בהליכי ביניים תתבררנה, אם עוד יוותר צורך בכך, לאחר שיינתן פסק הדין הסופי בתובענה (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (לא פורסם, 25.6.07).  לכלל זה חריגים מעטים בלבד. השגה על החלטת ביניים תתברר רק במקרים בהם יש צורך "למנוע מראש עיוות דין משווע שאינו ניתן לתיקון בערעור לאחר מתן פסק הדין בתביעה" (רע"א 6425/04 בנק הפועלים בע"מ נ' ביק (לא פורסם, 28.9.05); ע"א 386/10 עזבון המנוח שלמה נקיבלי ז"ל נ' עזבון המנוח נאיף אסד פדול ז"ל (לא פורסם, 4.3.10), או כאשר החלטת הביניים היא " בעלת אופי בלתי הדיר (למשל, החלטות בנושא סעד זמני או חיסיון), או שהיא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, על מתכונת הדיון ועל זכויות הצדדים" (רע"א 7682/06, שם).

8.      רציונאלים אלו אף עומדים ביסוד צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור), תשס"ט-2009, המצמצם את סוגי ההחלטות שבגינן ניתן להגיש רשות ערעור (וראה בהרחבה לעניין זה ברע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (לא פורסם, 20.5.12). כך, למשל, קובע הצו כי החלטות בנושא גילוי מסמכים נכללות במסגרת הצו, למעט החלטות שעניינן גילוי מסמכים ספציפי. יחד עם זאת, גם כשמדובר בהחלטות שניתן להגיש בגינן בקשת רשות לערער, עדיין יש לבדוק האם הן נופלות בגדר הכלל האמור או בגדר החריג.

9.      בענייננו אין מקום לחרוג מן הכלל האמור. עיון במסמכים שגולו לעומת המסמכים שמבוקש לגלותם מעלה כי יריעת המחלוקת בין הצדדים היא מצומצמת למדי ואינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. נוסף על כך, לא שוכנעתי כי המסמכים שגילויים והעיון בהם מבוקשים יש בהם כדי להוכיח את הגנתו של המבקש מפני תביעה בגין החוב שהודה בקיומו. בעניין זה יש ממש, לכאורה, בטענת המשיב כי גילוי המסמכים המבוקש רלוונטי להליך אחר. עם זאת, ככל שסבור המבקש כי דרוש לו מסמך פלוני או אלמוני, ולא כדרישה הגורפת שבאה לידי ביטוי בבקשתו מיום 5.2.12, שדומה שספק אם ניתן להגדירו כבקשה לעיון וגילוי במסמכים ספציפיים, רשאי הוא לפנות למשיב ולבקשו. אין בכך כדי להביע עמדה לגבי השאלות השנויות במחלוקת בתיק זה.

10. הבקשה נדחית, אפוא.

11. המבקש יישא בשכר טרחת עו"ד של המשיב בסכום  כולל של 7,500 ש"ח.

הפיקדון שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט יועבר למשיב באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: